ענבר (אמבר) היא אבן חן שנוצרה מהתאבנות של שרף עצים במעבה האדמה לפני כ-50 מיליון שנה. את הענברים מוצאים כיום ברוסיה, פולין, לאורך חופי נהר הדנובה, לחופי הים הבלטי וברפובליקה הדומיניקנית. בעברית המקראית נקראה הענבר "חשמל", בגלל שכאשר משפשפים עליה בד צמר היא יוצרת חשמל סטטי ומפיקה ריח. אבן הענבר קיימת בגוונים שונים: מצבע צהבהב אטום או שקוף, דרך גווני דבש שקופים, ועד גוון דובדבן כהה שנראה כמו שחור. רק כאשר מסתכלים על האבן מול האור מתגלה הגוון האדמדם שלה. בתוך הענבר נלכדו לעתים חרקים וחלקי צמחים ועל כך, כזכור, מבוסס הסרט 'פארק היורה'. בעת העתיקה יוחסו לענבר תכונות ריפוי והקלה על בעיות עיניים, כאבי ראש ושיניים. בהודו משתמשים בה להקלת סטרס, לשיפור יכולת קבלת החלטות, לחיזוק יצירתיות, ועוד.
מחרוזות ענברים לתינוקות
ידוע ומוכר השימוש במחרוזות ענברים להרגעת תינוקות בתקופת בקיעת השיניים. הנושא אמנם שנוי במחלוקת ורופאים התנגדו לכך, ובכל זאת אימהות רבות מעדיפות תינוק רגוע בדרך טבעית. באחרונה רואים גם ילדים גדולים יותר עונדים מחרוזות ענבר.
לאיזון בלוטת התריס
פחות ידוע השימוש במחרוזות הענברים לאיזון בלוטת התריס אצל מבוגרים. ועל כך אני רוצה לכתוב ולתאר את ההתנסות שלי:
לפני כשנתיים קניתי שרשרת ענברים לאחר שהגעתי למסקנה כי בלוטת התריס שלי האטה את פעילותה. בבדיקות הדם הבלוטה היתה בטווח הנורמה, כך שלא נזקקתי לטיפול תרופתי, אך הרגשתי שהבלוטה יצאה מאיזון, וחיפשתי פתרון טבעי. כאשר שמעתי על מחרוזות הענברים הייתי קצת ספקנית: איך מחרוזת חיצונית תאזן בלוטה פנימית, אך החלטתי לנסות. מה יכול להיות, מכסימום המחרוזת תשמש כתכשיט.
אהבתי את הענברים מהרגע הראשון והלכתי איתם כשנתיים. לפני כחודש איכשהו המחרוזת נשכחה. לאחר מספר שבועות התחלתי להרגיש שמשהו לא טוב מתחולל בגוף. חוויתי חוסר שקט פנימי, חוסר ריכוז, התקפי רעב בלתי נשלטים וקושי להירדם. השבוע נזכרתי בענברים וחזרתי לענוד את המחרוזת. להפתעתי לאחר 24 שעות כל התופעות נרגעו. הראש התנקה ממחשבות רצות, התקפי הרעב הסתיימו ואני אוכלת הרבה פחות, המחשבה צלולה יותר, ואין הפרעות שינה. אין הוכחה מדעית להשפעת הענברים על בלוטת התריס, אך אצלי זה עובד.
איפה קונים?
שרשראות ענברים נמכרות בחנויות תכשיטים ובחנויות לאבני חן. רצוי לקנות ענברים שהחרוזים שלהם שטוחים או עגולים כדי ששטח המגע שלהם עם העור יהיה גדול ככל האפשר. לא צ'יפים, (שברי אבנים) אשר שטח הפנים שלהם אפסי.